מצב סיפור

לאס מנינאס

דייגו ולאסקס · 1656 · שמן על בד · 320.3 x 279.1 cm · Museo Nacional del Prado

ולאסקס בונה דיוקן מלכותי סביב השאלה מי מביט במי.

לאס מנינאס מאת דייגו ולאסקס: נסיכה קטנה ובהירת שיער בשמלה לבנה ורחבה עומדת בחדר ארמון גבוה ואפלולי בין שתי משרתות המשתחוות אליה; משמאל הצייר מול בד ענקי, בחזית מימין גמד וכלב גדול שרוע על הרצפה, על הקיר האחורי מראה, ובפתח מואר עומד גבר. — לאס מנינאס, דייגו ולאסקס, 1656. Wikimedia Commons · דייגו ולאסקס · לאס מנינאס · 1656 · Museo Nacional del Prado · נחלת הכלל

סטודיו רחב נפתח סביב האינפנטה מרגריטה.
האינפנטה עומדת בלבן בין שתי בנות לוויה.
ולאסקס נעצר לצד הבד הגבוה משמאל.
המלך והמלכה מופיעים רק במראה שעל הקיר האחורי.
חוסה נייטו נעצר בפתח המואר מאחורי הקבוצה.
כמה דמויות מביטות החוצה ומושכות אותנו אל החדר.

„לאס מנינאס” הוא ציור משנת 1656 מאת דייגו ולאסקס, המתאר את האינפנטה הצעירה מרגריטה בין נערות החצר שלה ומשרתי החצר, כשהצייר עצמו עומד מול בד ענקי והמלך והמלכה משתקפים במראה; הוא מוצג במוזיאון הפראדו (Museo del Prado) במדריד.

מה מתאר הציור לאס מנינאס?

החדר נפתח סביב האינפנטה מרגריטה, בנות לווייתה וצייר בעבודתו. אור נכנס מימין ומבליט את הדמויות מול עומק הפנים. נדמה שהגענו באמצע מפגש.

ולאסקס צייר את לאס מנינאס בשנת 1656. היצירה משלבת דיוקן קבוצתי, סצנת סטודיו ושאלה על עצם המבט. האנשים ניתנים לזיהוי, אך המצב המדויק ממשיך להזמין קריאות שונות.

מוזיאון הפראדו (Museo del Prado), שבבעלותו הציור, מסביר שהוא צויר ב־1656 ב־Cuarto del Príncipe (אגף הנסיך) שבאלקסר של מדריד, החדר עצמו שהוא מתאר. את רוב האנשים שסביב האינפנטה זיהה הכותב על אמנות אנטוניו פלומינו, שספרו על תולדות הציירים הספרדים, שראה אור ב־1724, הקדיש ללאס מנינאס פרק משלו – היצירה היחידה שבה נהג כך. (Museo Nacional del Prado)

מי הדמויות בלאס מנינאס?

האינפנטה עומדת סמוך למרכז בין בנות לווייתה. אחת כורעת להציע לה כלי קטן, והשנייה מתכופפת אליה. תנועותיהן ממקדות את תשומת הלב בילדה בלי להעלים את יתר החדר.

לפי הפראדו, לאינפנטה מסייעות שתיים מה„מנינאס” של המלכה, כלומר נערות החצר שלה: מריה אגוסטינה סרמיינטו ואיסבל דה ולאסקו. מימין נמצאים מרי ברבולה וניקולסיטו פרטוסאטו, המתגרה בכלב מסטיף; מאחוריהם עומדת גבירת החצר מרסלה דה אוליואה לצד „גוארדדאמאס”, כלומר מלווה, והחדרן חוסה נייטו ממתין בפתח שבירכתי החדר. (Museo Nacional del Prado)

משמאל ולאסקס ניצב לצד בד גדול שאת צדו המצויר איננו רואים. הוא נסוג לאחור וכליו בידו. נוכחותו הופכת את עצם הציור לחלק מסצנת החצר, ומעניקה לאמן מקום בין אנשי בית המלוכה.

הצלב האדום על חזהו של ולאסקס הוא סמל מסדר סנטיאגו, שאליו התקבל רק ב־1659, שלוש שנים אחרי שהציור הושלם. לפי פלומינו, המלך ציווה להוסיף אותו אחרי מות האמן, והיו שאמרו שפיליפ צייר אותו בעצמו. מחגורתו של ולאסקס תלויים המפתחות של משרותיו בחצר: ב־1651 מונה לחדרן הארמון, תפקיד שהעניק לו מעמד אך הותיר לו זמן מועט לצייר. (Wikipedia)

חוסה נייטו נעצר בפתח המואר מאחור. איננו יכולים לדעת בוודאות אם הוא מגיע או עוזב. האור סביבו פותח דרך נוספת בחדר ונושא את העין לעומקו.

מי משתקף במראה בלאס מנינאס?

המלך והמלכה מופיעים במראה הקטנה שעל הקיר האחורי. השתקפויותיהם מרמזות על חלל מעבר לסצנה הנראית. הן מעוררות מחשבה היכן אולי ניצב הזוג המלכותי וכיצד נקודת מבטנו קשורה לשלהם.

הפראדו מזהה את הפנים שבמראה כפיליפ הרביעי ומריאנה מאוסטריה, הוריה של האינפנטה, הצופים בסצנה; לפי קריאתו, זהו הרגע שבו האינפנטה ומשרתיה נעצרים עם הגעתם של המלך והמלכה. בעיני המוזיאון, המראה הופכת את הציור להרהור על פעולת הראייה, ומזמינה את הצופים לשקול את הגבולות שבין ציור למציאות ואת מקומם שלהם בסצנה. (Museo Nacional del Prado)

על השאלה היכן עומד הזוג המלכותי התנהל ויכוח ארוך. הדעה הרווחת היא שהם מצטיירים עבור הבד שעליו ולאסקס עובד, כך שהציור מראה את החדר מנקודת מבטם; היסטוריוני האמנות ה. ו. ג׳נסון וג׳ואל סניידר הציעו לעומת זאת שהמראה משקפת את הדיוקן שעל הבד הנסתר של ולאסקס. אף תאוריה לא זכתה להסכמה כללית. (Wikipedia)

לא כל הדמויות מביטות לאותו כיוון. חלקן מטפלות באינפנטה, חלקן פונות החוצה ואחרות נראות שקועות במעשיהן. השילוב מעניק לסצנה תחושת רגע חולף, אף שסידורה נשלט בקפידה.

מה עלה בגורל לאס מנינאס אחרי 1656?

ברשימות המלאי המוקדמות ביותר נקרא הציור „La Familia” („המשפחה”). הוא ניזוק בשריפה של 1734 שהחריבה את האלקסר, ושוקם בידי צייר החצר חואן גרסיה דה מירנדה, שצייר מחדש כמעט לגמרי את לחייה השמאלית של האינפנטה. הבד גם קוצץ הן משמאל והן מימין. (Wikipedia)

הציור נשאר באוסף המלכותי, עבר לארמון המלכותי החדש במדריד ונכנס למוזיאון הפראדו עם ייסוד המוזיאון ב־1819. הקטלוג של הפראדו כינה אותו לראשונה „לאס מנינאס” ב־1843. בשל גודלו, חשיבותו וערכו, הציור אינו מושאל לתערוכות. (Wikipedia)

מדוע לאס מנינאס מפורסם כל כך?

הפראדו מכנה את החדר אחד המרחבים המשכנעים ביותר שצוירו אי־פעם באמנות המערבית, ואת הציור צעד מכריע לעבר האשליה, שבו ולאסקס חורג מן הדמיון החיצוני כדי לרמוז על החיים עצמם. מאז פלומינו לא איבד הציור את מעמדו כיצירת מופת, ומעטים הציורים שעוררו פרשנויות רבות ומגוונות כל כך. (Museo Nacional del Prado)

מאז ואילך אמנים לא חדלו להגיב לו. הצייר האיטלקי לוקה ג׳ורדנו כינה אותו „התאולוגיה של הציור”, פרנסיסקו גויה יצר ממנו תחריט ב־1778, ובין אוגוסט לדצמבר 1957 צייר פבלו פיקאסו 58 פרשנויות לציור ולדמויותיו, הממלאות כיום אולם במוזיאון פיקאסו (Museu Picasso) בברצלונה. (Wikipedia)

הציור מחבר את החדר הנראה לחלל שלפניו. צדו המצויר והנסתר של הבד, המראה והמבטים החוצה משאירים את מקומנו בסימן שאלה. אנו מביטים בחצר ובה בעת חשים שאולי נכנסנו לשדה ראייתה.