מצב סיפור
איוואן האיום ובנו איוואן
רפין מציג את איוואן האיום מחזיק בבנו הפצוע בחלל אדום ואפל. הגלריה קושרת את הסצנה לסיפורו של קרמזין; הפנים, הידיים והשטיח מקרבים את הנושא ההיסטורי.
- הוא מחזיק את הבן שזה עתה היכה.
- תסתכל בעיניו. כאילו הזעם ראה זה עתה מה עשה.
- פני הבן רגועים יותר. רפין רצה שיביעו מחילה.
- אהבה ואלימות, באותן זרועות.
- דם ברקה. יד של אב לא יכולה לעצור אותו.
- תסתכל למטה. מגף רקום על שטיח מקומט. זה קרה לפני שניות.
- מאחוריהם, קיר אדום. הציור הוצג לראשונה ב־1885, ונאסר להצגה לשלושה חודשים.
- תדמיין שאתה מצווה כמעט על הכול, חוץ מהשנייה שחלפה הרגע.
„איוואן האיום ובנו איוואן” הוא ציור משנת 1885 מאת איליה רפין, המתאר את הצאר איוואן הרביעי אוחז בבנו הגוסס רגעים אחרי שהכה אותו בהתקף זעם; הוא מוצג בגלריה הממלכתית טרטיאקוב במוסקבה.
רפין מתאר את איוואן הרביעי כשהוא מערסל את בנו הפצוע לאחר עימות אלים. נסיבות מותו של הנסיך עדיין שנויות במחלוקת; הציור הוא פרשנות לאירוע, ולא תיעוד של עד ראייה.
מה מתאר רפין?
רפין מקרב אב ובנו הפצוע בחלל אפל. הכותרת מזהה אותם כאיוואן האיום ובנו ב־16 בנובמבר 1581. הגלריה מסבירה שהצייר הלך בעקבות סיפורו ההיסטורי של קרמזין. (גלריית טרטיאקוב)
עיניו הפעורות של האב בולטות מעל הזקן והבגדים הכהים. האור מרוכז בפנים והצבעים סביבן עמוקים. הגלריה מפרשת את ההבעה כחרטה לאחר האלימות בסיפורו של קרמזין.
מדוע עיניו של איוואן כה עוצמתיות?
פניו החיוורות של הבן נוטות לצד פני אביו. הראשים יוצרים זוויות שונות: אחד זקוף והשני מוטה הצדה. רפין מרכז את הניגוד באזור קטן ומואר בתוך החלל האפל.
זרוע מתעקלת סביב גוף הבן. ידיים ובגדים מחברים את שתי הדמויות לקבוצה אחת שאלכסונים חוצים את מרכזה. המחווה מעניקה לסצנה ההיסטורית קרבה של מפגש בין גופים.
סימנים אדומים נראים ליד רקתו של הבן. צבעם קוטע את העור הבהיר וקושר את המבט מקרוב לסיפור האלים שמתארת הגלריה. רפין מציב את האזור הקטן סמוך למפגש הראשים.
מתחת לדמויות, מגף כחול־ירוק נושא דוגמה בצבע זהוב. משטחו הבהיר משתלב בעיטורים המגוונים של השטיח. הבגדים והרצפה יוצרים מקצבים משלהם מתחת לפנים הצמודות.
מעוינים אדומים יוצרים דוגמה על קיר מאחורי הדמויות. הזוויות החוזרות מנוגדות לקימורי הגופים. הגלריה מדגישה את מרקמי השטיחים, הבגדים והריהוט המרכיבים את החלל הצפוף של רפין.
מה משמעות הציור?
חזרו לשתי הדמויות בחדר האפל. הגלריה מתארכת את הציור ל־1885, השנה שבה פאבל טרטיאקוב רכש אותו מרפין. הראשים והזרועות המחוברים מרכזים את הקומפוזיציה סביב מוקד קטן ומואר.
מדוע צייר רפין את איוואן האיום ובנו?
לפי זיכרונותיו של רפין עצמו, שמצטטת הגלריה הממלכתית טרטיאקוב, הרעיון עלה בו במוסקבה ב־1882, אחרי קונצרט של מוזיקה מאת ניקולאי רימסקי־קורסקוב. הטרילוגיה שלה של אהבה, שלטון ונקמה אחזה בו בעוצמה כזאת שרצה לצייר משהו בעל כוח שווה. סקיצת העיפרון הראשונה שלו לסצנה היא מאותה שנה. (גלריית טרטיאקוב)
רפין דיבר גם על פס של דם העובר לאורך ההיסטוריה הרוסית, ובכך התכוון ל־1881: ההתנקשות בקיסר אלכסנדר השני וההוצאות להורג שבאו בעקבותיה. בתחילת אפריל 1881 נסע לסנקט פטרבורג כדי לחזות בהוצאתם להורג של הקושרים. הגלריה מציינת ש־1581, השנה שבכותרת, מתחרזת עם 1881, אך מזהירה שאי אפשר למתוח קו ישר מאירוע אחד לאחר. (גלריית טרטיאקוב)
הסופר וסבולוד גרשין דגמן לדמות הצארביץ׳ הגוסס: רפין רצה את פניו כדי לבטא מחילה ואת צער הפרידה מן החיים. לדמותו של איוואן למד את פניו של חברו, הצייר גריגורי מיאסוידוב. התלבושות נתפרו בבית לפי גזרות שרפין עצמו הכין, וחדר מרופד שטיחים בדירת המשפחה שימש כחדרו של הצאר. (גלריית טרטיאקוב)
מדוע נאסרה הצגת הציור?
הציור עמד במרכז התערוכה ה־13 של הפרדוויז׳ניקי, או „הנודדים”, שנפתחה בסנקט פטרבורג ב־1885. קונסטנטין פובדונוסצב, התובע הראשי של הסינוד הקדוש, כתב לקיסר אלכסנדר השלישי שאינו יכול להביט בו בלי גועל. פאבל טרטיאקוב נאסר אז מלהציג את הציור בגלריה שלו או להפיץ אותו, ומאז ואילך הוכפפו תערוכות הנודדים לצנזורה. האיסור נמשך שלושה חודשים, עד שהצייר אלכסיי בוגוליובוב, המקורב לחצר, הביא לביטולו. (גלריית טרטיאקוב)
מה קרה לציור ב־1913 וב־2018?
ב־16 בינואר 1913 חתך אברם בלשוב, מוסקבאי בן 29 ממשפחה של מאמינים ישנים, את הבד שלוש פעמים בסכין, לרוחב שני הפרצופים וביניהם. המשקם דמיטרי בוגוסלובסקי תיקן את הבד, והצייר איגור גרבר, הנאמן החדש של הגלריה, תכנן עמו לרטש את החסרים בצבעי מים מתחת ללכה. כשרפין הגיע ביום ראשון אחד וצייר אותם מחדש בעצמו בצבעי שמן, גרבר שטף את הצבע הטרי לפני שהתייבש: עד שנות ה־1910 השתנתה הפלטה של רפין. (גלריית טרטיאקוב)
ב־25 במאי 2018, רגע לפני שעת הסגירה, ניפץ מבקר בן 37 מוורונז׳ את הזכוכית המגינה בעמוד מחסום והכה בבד שלוש פעמים במרכזו, בדמות הצארביץ׳. לפי הגלריה, המכות החטיאו את הפנים והידיים של שתי הדמויות, החלקים המעודנים ביותר והקשים ביותר לשיקום. (גלריית טרטיאקוב)
לפי ויקיפדיה האנגלית, התוקף נכלא לשנתיים וחצי, ואחרי שיקום נרחב חזר הציור להיות מוצג ב־16 בדצמבר 2024. (Wikipedia)
„איוואן האיום ובנו איוואן” לעומק: למה רפין צייר אותו, מה עלה בגורל הציור ומה משמעותו
כרטיס היצירה
- כותרת: איוואן האיום ובנו איוואן
- אמן: איליה רפין
- תאריך: 1885
- טכניקה: שמן על בד
- מידות: 199.5 x 254 cm
- אוסף: גלריית טרטיאקוב
מדוע צייר רפין את איוואן האיום מיד אחרי שהכה את בנו?
עיניים פעורות לרווחה. יד לחוצה אל ראשו המגואל בדם של הבן. „איוואן האיום ובנו איוואן” של רפין הוא ציור שאי אפשר לשכוח אחרי שראו אותו. אבל מדוע בחר לצייר סצנה מזעזעת כל כך? דבר אחד כדאי לזכור תחילה: נסיבות מותו של הנסיך עדיין שנויות במחלוקת, והציור הוא פרשנות, לא עדות ראייה.
לפי זיכרונותיו של רפין עצמו, שמביאה גלריית טרטיאקוב, הרעיון עלה בו במוסקבה ב־1882, אחרי קונצרט של מוזיקה מאת ניקולאי רימסקי־קורסקוב. הוא נשבה בטרילוגיה של אהבה, שלטון ונקמה שבה, ורצה לצייר משהו בעוצמה דומה. הסקיצה הראשונה שלו בעיפרון היא מאותה שנה.
רפין אמר גם שהיה זה כאילו פס של דם עבר לאורך ההיסטוריה של רוסיה. הוא התכוון ל־1881: ההתנקשות בצאר אלכסנדר השני וההוצאות להורג שבאו בעקבותיה. בתחילת אפריל באותה שנה נסע רפין לסנקט פטרבורג וחזה בהוצאתם להורג של הקושרים. השנה 1581 שבשמו הרוסי של הציור והשנה 1881 מהדהדות זו את זו על פני שלוש מאות שנה בדיוק. עם זאת, הגלריה מזהירה שאי אפשר לקשור את שני האירועים בקו ישר.
גם בחירת הדוגמנים מעידה על כוונתו. לנסיך הגוסס בחר בסופר וסבולוד גרשין, משום שרצה פנים שיביעו מחילה ואת הצער שבפרידה מן העולם. ולציור דמותו של איוואן למד את פני ידידו, הצייר גריגורי מיאסויֶדוב.
מקורות: museum.tretyakov.ru
מה קרה אחר כך? איסור, ושתי התקפות על הבד
ב־1885 היה הציור גולת הכותרת של התערוכה ה־13 של „הנודדים” (הפֶּרֶדְוִויזְ'נִיקִי) בסנקט פטרבורג. אבל קונסטנטין פובדונוסצב, התובע העליון של הסינוד הקדוש, כתב לקיסר אלכסנדר השלישי שאינו יכול להביט בו בלי גועל. על פאבל טרטיאקוב נאסר להציג את הציור בגלריה שלו או לשכפל אותו, ומאז היו תערוכות „הנודדים” נתונות לצנזורה. האיסור נמשך שלושה חודשים, והוסר לבסוף בזכות מאמציו של אלכסיי בוגוליובוב, צייר מקורב לחצר.
הלהב הראשון פגע בבד ב־16 בינואר 1913. אברם בלשוב, מוסקבאי בן 29 ממשפחה של „מאמינים ישנים”, שיסף אותו שלוש פעמים בסכין, והחתכים הגיעו אל שני הפנים ואל הרווח ביניהם. המשקם דמיטרי בוגוסלובסקי תיקן את הבד, והצייר איגור גרבר, שנבחר זה עתה לנאמן הגלריה, תכנן למלא את החסרים בצבעי מים מתחת ללכה. ואז, ביום ראשון אחד, הגיע רפין בעצמו וצייר מחדש את האזורים האלה בשמן. גרבר שטף את הצבע לפני שהספיק להתייבש: בשנות ה־10 של המאה ה־20 כבר השתנתה הפלטה של רפין.
ואז, ב־25 במאי 2018, רגע לפני שעת הסגירה, ניפץ גבר בן 37 מוורונז' את זכוכית המגן בעמוד מחסום והכה שלוש פעמים במרכז הבד, בדמותו של הנסיך. לפי הגלריה, המכות החטיאו את פניהן וידיהן של שתי הדמויות, החלקים העדינים ביותר והקשים ביותר לשיקום. לפי הערך בוויקיפדיה האנגלית, הגבר נידון לשנתיים וחצי מאסר, ואחרי שיקום נרחב חזר הציור לתצוגה ב־16 בדצמבר 2024.
ציור של אלימות שאין ממנה דרך חזרה הותקף בעצמו פעמיים. ייתכן שזה צירוף מקרים, אבל העובדה מכבידה.
מקורות: museum.tretyakov.ru · en.wikipedia.org
בקצרה: שום כוח אינו יכול לחזור שנייה אחת לאחור
„איוואן האיום ובנו איוואן” מראה לא את רגע המכה אלא את הרגע שאחריה. הזעם מבין מה עשה, והחרטה מגיעה רגע אחד מאוחר מדי. רפין לכד את השנייה הזאת בעיניים הפעורות, וביד הלחוצה אל ראש הבן כאילו היא מנסה לעצור את הדם.
גדול ככל שיהיה כוחו של אדם, איש אינו יכול לחזור שנייה אחת לאחור. נאסר, שוסף, הוכה, ובכל זאת שוקם והושב לגלריה, הציור הזה ממשיך להעמיד את צופיו מול האמת האכזרית הזאת.
הפרטים במבט אחד
איפה נמצא הציור איוואן האיום ובנו איוואן?
גלריית טרטיאקוב · מוסקבה
מקורות וקריאה נוספת
- איוואן האיום ובנו איוואן — גלריית טרטיאקוב
- הסבר המוזיאון — גלריית טרטיאקוב
- ביוגרפיה של האמן: איליה רפין (ויקיפדיה)
- איוואן האיום ובנו איוואן (ויקיפדיה)