היום האחרון של פומפיי

„היום האחרון של פומפיי” הוא ציור משנת 1833 מאת קארל ברולוב, המתאר את תושבי פומפיי נמלטים בעת התפרצות הווזוב בשנת 79 לספירה, כשבניינים ופסלים קורסים סביבם; הוא מוצג במוזיאון הרוסי הממלכתי בסנקט פטרבורג.

בריולוב מתאר את התפרצות הר וזוב בשנת 79 לספירה. היצירה, שצוירה בשנת 1833, משחזרת בדמיון אסון מן העת העתיקה ואינה מתעדת אירוע שהאמן ראה במו עיניו.

שישה וחצי מטרים של בד מוקדשים לאסון אחד, ובריוול מבזבז אותם על פנים במקום על הר הגעש.

מה הציור מראה

השמים הם הדבר הראשון שנרשם: הווזוב הפך את כל האופק לאדום, וברקים מבליטים את הגגות. העיר כבר אבודה.

ואז התמונה מתמקדת באנשים. בריוול מצייר פאניקה כסט של החלטות קטנות ומדויקות — מי נישא, מי נגרר, מי עצר.

האנשים בתוך ההתרסקות

משפחה נדבקת יחד בפינה השמאלית התחתונה. קרוב לשם אישה שוכבת נופלת עם תכשיטיה מפוזרים על האבן, כבר מעבר להושעה.

גבר בלבן נושא כלים קדושים דרך הדחיסה. אחרים פשוט מושיטים ידיים זה לזה, וזהו הנושא האמיתי של הציור.

אסון בקנה מידה אופראי

פסלים נופלים מהגג כנגד השמיים הבוערים, והאדריכלות מתפרקת באותו מסגרת עם הגופות. בריולוב בימתי את ההרס כמו תיאטרון, ואז מסרב להרחיק אותו.

הציור נלמד באתר: הוא ביקר בחפירות בפומפיי ועבד ממה שחפרו מהפיח.

למה זה עדיין נוגע

האור האדום משטיח את כולם לאותו מצב חירום. דרגה, יופי וחוזק מפסיקים להיות חשובים, והציור הופך על מי מושיט יד למי.

למה "היום האחרון של פומפיי" חשוב

בד ציורו של בריולוב הפך אותו למפורסם בכל רחבי אירופה והפך לאבן דרך ברומנטיקה הרוסית, מחבר בין קומפוזיציה ניאו-קלאסית לדרמה רומנטית מלאה.

הציור נמצא במוזיאון הרוסי למדינה בסנט פטרסבורג.

שישה מטרים של אסון, והוא ממשיך לחזור לידיים שמחזיקות מעמד.

הפרטים במבט אחד

1. 1 פומפיי מתפרץ בפאניקה מתחת לשמים אדומים.
2. 2 משפחה נצמדת יחד בצד שמאל למטה.
3. 3 אישה שנפלה שוכבת ליד תכשיטיה הפזורים.
4. 4 הברק מאיר את הפסלים הנופלים מהגג.
5. 5 וזוב הופך את כל האופק לאדום.
6. 6 אדם בלבן נושא כלי קודש דרך ההמון.
7. 7 משפחות עדיין מגיעות זו לזו בתוך הקריסה.

מקורות וקריאה נוספת

• היום האחרון של פומפיי — State Russian Museum
• ביוגרפיה של האמן: קארל ברולוב (ויקיפדיה, באנגלית)
• היום האחרון של פומפיי (ויקיפדיה, באנגלית)

גלו ציור נוסף

• איוואן האיום ובנו איוואן — איליה רפין

  רפין מראה אב מחזיק את בנו הפצוע לאחר מעשה אלימות. הבעת פניו חושפת אימה, צער וחרטה.

• ייסורים — אוגוסט פרידריך אלברכט שנק

  כבשה שומרת על הטלה המת שלה, בעוד עורבים ממתינים מעניקים לצער של בעל חיים ממדים של טרגדיה ציבורית.

• הסעודה האחרונה — לאונרדו דה וינצ'י

  המשיח מכריז על בגידה, והשליחים מגיבים בהלם, בחשדנות ובפחד. לאונרדו מספר את הסיפור דרך הפנים והמחוות שלהם.

• הסיוט — הנרי פוסלי

  פיוזלי הופך חדר שינה לסצנת חוסר אונים, לחץ ופחד על־טבעי.

עיין בכל סיפור הציורים · שאלות נפוצות