אופליה

„אופליה” הוא ציור משנים 1851–2 מאת ג׳ון אוורט מיליי, המתאר את אופליה של שייקספיר צפה בפלג זרוע פרחים רגע לפני שהיא טובעת; הוא שייך לטייט ומוצג בטייט בריטן בלונדון.

מה קורה בציור אופליה של מיליי?

תחילה הסצנה נראית שלווה: צעירה צפה בפלג, שמלתה הבהירה פרושה על המים וצמחים מצטופפים על הגדות. אך זו אופליה מהמלט של שייקספיר, הטובעת בתוך שפע החיים הזה.

מיליי מחזיק את הסצנה בדממה מטרידה. פיה של אופליה פתוח וכפות ידיה פונות מעלה, בעוד השמלה נפרשת על פני המים. המים תומכים בדמות לרגע, גם כשהסצנה מובילה אל מותה.

רשומת הקטלוג של טייט ממקמת את הסצנה במערכה הרביעית, תמונה שביעית של „המלט”. אחרי שאביה נהרג בידי אהובה המלט, אופליה יוצאת מדעתה ונופלת לפלג כשענף נשבר בעודה מטפסת לתלות את זריה. לפי תיאורה של המלכה גרטרוד, בגדיה המתפשטים מחזיקים אותה על פני המים זמן־מה בעודה שרה קטעים משירים ישנים, עד ששמלתה הספוגה מים מושכת אותה מטה „אל מוות בבוץ”. (Tate)

היכן צייר מיליי את אופליה?

הנוף לא היה רקע מרושל. מיליי עבד בחוץ ליד נהר הוגסמיל סמוך לאיוול, וחקר את הגדה בתשומת לב כמעט עיקשת. עלים, עשבים, צמחי מים ובוץ זוכים לריכוז שצייר אחר אולי היה שומר לפנים בלבד.

מיליי החל לצייר את הרקע ביולי 1851 באיוול שבסארי, מתוך התבוננות קרובה בטבע כפי שדרשו עקרונות אחוות הפרה־רפאליטים. במכתב המצוטט ברשומת הקטלוג של טייט הוא התלונן שהזבובים של סארי „שריריים יותר” מבמקומות אחרים, שאיימו להזמין אותו לשופט שלום על הסגת גבול ועל השחתת השחת, ושהוא מסתכן בכך שהרוח תעיף אותו למים. (Tate)

מסופר שעבד לצד נהר הוגסמיל עד 11 שעות ביום, שישה ימים בשבוע, במשך חמישה חודשים. כשמזג האוויר נעשה סוער ומושלג בנובמבר, הורה לבנות לו צריף מארבע מחיצות קלועות מכוסות קש, כדי שיוכל להמשיך לצייר. (Wikipedia)

תשומת הלב השווה לדמות ולנוף מרכזית לאופייה הפרה־רפאליטי של היצירה. צבע בהיר ופרטים שנצפו מקרוב מעניקים לטבע כוח משלו. הטרגדיה מתחוללת בין צמחים הממשיכים לגדול.

מיליי היה רק בן 22. הוא נולד בסאותהמפטון ב־1829, התקבל לבתי הספר של האקדמיה המלכותית בגיל אחת־עשרה, התלמיד הצעיר ביותר שהתקבל אי־פעם, ושם פגש את ויליאם הולמן האנט ואת דנטה גבריאל רוסטי, שעמם ייסד את אחוות הפרה־רפאליטים. (Wikipedia)

מי הייתה הדוגמנית של אופליה?

מיליי צייר את הדמות בנפרד בסטודיו, שם אליזבת סידאל דגמנה באמבט מים. התמונה המוגמרת מחברת את התנוחה המסודרת בקפידה לנוף החוץ. מה שנראה קל תלוי בשני סוגי התבוננות שונים.

הדוגמנית הייתה אליזבת סידאל, האהובה על הפרה־רפאליטים, שנישאה לימים לרוסטי. לפי רישומי טייט היא דגמנה במשך ארבעה חודשים באמבט מים שחוממו בעזרת מנורות שהוצבו מתחתיו. כשהמנורות כבו פעם אחת היא חלתה בהצטננות קשה, ואביה איים בתביעה משפטית עד שמיליי הסכים לשלם את חשבונות הרופא. (Tate)

השמלה הייתה עתיקה אמיתית. במרץ 1852 כתב מיליי שקנה „שמלת גבירה עתיקה ונהדרת באמת”, מעוטרת כולה בפרחים רקומים בכסף, כדי לצייר אותה עבור אופליה, ושהיא עלתה לו ארבע לירות שטרלינג, „ישנה ומלוכלכת ככל שתהיה”. (Tate)

מה משמעות הפרחים באופליה?

הפרחים נושאים משמעויות וגם צבע. טייט קושר את הפרג למוות, חינניות לתמימות ואמנון ותמר לאהבה לשווא. הפרטים הקטנים מחברים את הטבע לסיפורה של אופליה בלי לצמצם את כל הגדה לסמל אחד.

רשומת טייט קוראת את רוב הצמחים כסמלים. הוורדים ליד לחייה ושמלתה של אופליה, וורד השדה שעל הגדה, עשויים להזכיר את אחיה לארטס, שכינה אותה „ורד מאי”. הערבה, הסרפד והחיננית קשורים לאהבה נטושה, לכאב ולתום; הסיגליות שהיא עונדת כשרשרת סביב צווארה יכולות לסמל נאמנות, צניעות או מוות בעלומים; ועל המים צפים זכריני. (Tate)

הציור מחזיק יחד התבוננות ודמיון ספרותי. אפשר לחקור את המים ולתת שמות לצמחים, בעוד הדמות שייכת לטרגדיה. מפגשם הופך את הסצנה למוחשית ומטרידה גם יחד.

כיצד התקבל הציור אופליה, והיכן הוא נמצא היום?

כשהוצג באקדמיה המלכותית ב־1852, התגובות היו מעורבות. מבקר בעיתון The Times מצא שיש משהו מעוות בהטבלת אופליה ב„תעלה מכוסה עשבים”, ואפילו ג׳ון ראסקין, שתמך במיליי ומצא את הטכניקה מעולה, הטיל ספק בבחירה בנוף של סארי. (Wikipedia)

סוחר האמנות הנרי פארר כבר קנה את הציור ממיליי ב־10 בדצמבר 1851 תמורת 300 גינאות. לאחר מכן עבר לאספן ב. ג. וינדוס, קונה נלהב של אמנות פרה־רפאליטית, שמכר אותו הלאה ב־1862 תמורת 748 גינאות. (Wikipedia)

„אופליה” הייתה חלק מהתרומה המקורית של סר הנרי טייט לגלריית טייט, ושורת הקרדיט של המוזיאון רושמת שהיא נתרמה על ידו ב־1894. רשומת האוסף של טייט מציינת שהיא מוצגת בטייט בריטן. (Tate)

הדימוי שלו הרחיק לכת. הוא עיצב את מותה של אופליה בסרט „המלט” של לורנס אוליבייה משנת 1948, קיילי מינוג מחקה את התנוחה בקליפ לשיר של ניק קייב „Where the Wild Roses Grow”, לארס פון טרייר מעלה אותו על הדעת בפרולוג של סרטו Melancholia משנת 2011, וב־2025 רמזה אליו טיילור סוויפט על עטיפת אלבומה The Life of a Showgirl. (Wikipedia)

הפה והידיים הפתוחים משאירים את תשומת ליבנו בחיים שעדיין לא דממו לגמרי. היופי שסביב אינו מסיר את האבל. הוא מקשה לשכוח את הניגוד בין הדמות לגדה החיה.

הפרטים במבט אחד

1. 1 זו אופליה מהמלט של שייקספיר, טובעת בפלג מלא פרחים.
2. 2 פניה פונות מעלה בין הקנים.
3. 3 קנים צפופים ממלאים את הגדה השמאלית.
4. 4 שמלתה הכסופה נפרשת על המים.
5. 5 פרחים בהירים נסחפים ליד ידה המונמכת.
6. 6 ורדי בר פורחים מעל גופה הצף במים.
7. 7 הפרחים ממשיכים לפרוח סביב חיים ההולכים ואוזלים.

מקורות וקריאה נוספת

• אופליה — Tate
• ביוגרפיה של האמן: ג׳ון אוורט מיליי (ויקיפדיה, באנגלית)
• אופליה (ויקיפדיה, באנגלית)

גלו ציור נוסף

• המפגש במדרגות הצריח — פרדריק ויליאם ברטון

  שני אוהבים נפגשים במדרגות צרות. הילדברנד מנשק את שרוולה של הלליל, וגופה המוסב מעניק לחיבוק מתח של פרידה.

• הוצאתה להורג של ליידי ג׳יין גריי — Paul Delaroche

  ליידי ג׳יין גריי כורעת בעיניים קשורות ובשמלה לבנה זוהרת, ומגששת אל סדן ההוצאה להורג. ידיה המחפשות מעניקות לסצנה הגדולה מוקד אינטימי.

• המלאך הפצוע — Hugo Simberg

  סימברג מציב מלאך חבוש ופצוע על אלונקה בין שני נערים רציניים.

• הכלה המסרבת — אוגוסט טולמוש

  כלה יושבת בחדר מרוהט בעושר, מוקפת במלוות. מבטה הישיר והלא מחויך קוטע את אווירת ההכנות.

עיין בכל סיפור הציורים · שאלות נפוצות