יהודית עורפת את ראשו של הולופרנס

„יהודית עורפת את ראשו של הולופרנס” הוא ציור של ארטמיזיה ג'נטילסקי מסביבות 1620, שבו יהודית ומשרתתה מצמידות את המצביא האשורי הולופרנס למיטתו בזמן שיהודית חותכת בצווארו בחרב; הוא שייך לגלריית אופיצי בפירנצה.

מה מתאר הציור יהודית עורפת את ראשו של הולופרנס?

יהודית והמשרתת שלה מרתקות את הולופרנס בזמן שיהודית משתמשת בחרב. ג׳נטילסקי מציגה את המעשה מן הסיפור הדתי כמאבק גופני קשה.

בספר יהודית נכנסת הגיבורה למחנהו של מפקד האויב כדי להציל את עמה הנצור. הציור מציג את נקודת המפנה האלימה של הסיפור.

למה ארטמיזיה ציירה את יהודית באלימות כזו?

שרווליה המופשלים של יהודית וזרועותיה המושטות מבליטים את המאמץ. גופה נוטה אל תוך הפעולה במקום להישאר מרוחק ממנה.

גם המשרתת משתמשת בשתי זרועותיה כדי לרסן את הולופרנס. ג׳נטילסקי מעניקה לה תפקיד פעיל בקבוצה המשולבת בצפיפות.

התשובה הנפוצה ביותר מתחילה ברומא. ב־1611 אנס הצייר אגוסטינו טאסי, שותף של אביה, את ארטמיזיה. במשפט שנמשך שבעה חודשים לאחר מכן היא עונתה; טאסי נמצא אשם ונידון לעבודת פרך או לגלות מרומא, עונש שמעולם לא נאכף. הגלריה הלאומית בלונדון מציינת שהאלימות הבוטה בציורי יהודית שלה נקראה פעמים רבות כנקמה של ארטמיזיה באמצעות המכחול, אך מזהירה שהמשפט האפיל לעיתים על הדיון באמנות שלה. האופיצי מוסיפה הקשר של ציירת: היא השלימה את הבד הזה ברומא, שם יכלה לראות שוב את יצירותיו של קרווג'ו. (National Gallery, London)

איך ארטמיזיה ג'נטילסקי בנתה את הסצנה?

המצעים הלבנים לוכדים אור מתחת לגופים. הדם מול הבד הבהיר הופך את האלימות למפורשת ולא רק מרומזת.

הרקע הכהה מסיר את רוב פרטי הסביבה. האור והאיברים החופפים מרכזים את תשומת הלב בשלושת האנשים ובמאבקם.

מה קרה כשהציור הגיע לפירנצה?

הגרסה הזאת, שצוירה בסביבות 1620, שייכת לאופיצי. היא נבדלת מעיבוד אחר של ג׳נטילסקי לאותו נושא, השמור בנאפולי.

פירנצה לא הייתה מוכנה לזה. לפי האופיצי, השכר סוכם עם הדוכס הגדול קוזימו השני דה מדיצ'י, שמת ב־1621, זמן קצר אחרי שהבד הושלם. ארטמיזיה גבתה את כספה רק בקושי רב ובעזרת חברה גלילאו גליליי. כשהציור הגיע, הנטורליזם הגולמי שלו עורר תגובות עזות, ונמנע ממנו הכבוד להיות מוצג בגלריה. כיום הוא תלוי בכל זאת באופיצי, באולם שנקרא קרווג'ו וארטמיזיה. (גלריית אופיצי)

הביטו שוב במאמץ המשותף של הנשים. ג׳נטילסקי הופכת את נחישות הגיבורה לגלויה דרך משקל הגופים והתנגדותם.

הפרטים במבט אחד

1. 1 שתי נשים מצמידות מצביא אויב. החרב כבר בפנים.
2. 2 שרוולים מופשלים. בצמיד שלה יש שרואים את ארטמיס, האלה שעל שמה נקראה הציירת.
3. 3 המשרתת שלה, אברה, מרתקת אותו. אף אחד כאן לא רק צופה.
4. 4 הדם ניתז כל כך רחוק, שהוא מכתים את החזה של יהודית עצמה.
5. 5 אור קשה, חדר שחור. אין לאן להסתכל מלבד עליהם.
6. 6 פירנצה הזדעזעה. הדוכס הגדול מת לפני ששילם; גלילאו עזר לה לקבל את הכסף.

מקורות וקריאה נוספת

• יהודית עורפת את ראשו של הולופרנס — גלריית אופיצי
• ביוגרפיה של האמן: Artemisia Gentileschi (ויקיפדיה, באנגלית)
• יהודית עורפת את ראשו של הולופרנס (ויקיפדיה, באנגלית)

גלו ציור נוסף

• איוואן האיום ובנו איוואן — איליה רפין

  רפין מראה אב מחזיק את בנו הפצוע לאחר מעשה אלימות. הבעת פניו חושפת אימה, צער וחרטה.

• הוצאתה להורג של ליידי ג׳יין גריי — Paul Delaroche

  ליידי ג׳יין גריי כורעת בעיניים קשורות ובשמלה לבנה זוהרת, ומגששת אל סדן ההוצאה להורג. ידיה המחפשות מעניקות לסצנה הגדולה מוקד אינטימי.

• שלושה במאי 1808 — Francisco de Goya

  איש בחולצה לבנה מרים את זרועותיו לפני כיתת יורים. גויה הופך אותו לדמות הבהירה ביותר בסצנה של פחד ומוות קרב.

• הסיוט — הנרי פוסלי

  פיוזלי הופך חדר שינה לסצנת חוסר אונים, לחץ ופחד על־טבעי.

עיין בכל סיפור הציורים · שאלות נפוצות