מצב סיפור
לוציפר
דמות דרוכה מתגלה מתוך החשכה; תנוחתה העצורה ועיניה החיוורות מרכזות את המתח בציור.
- מלאך שנפל רובץ בחושך. והוא מסתכל עליך.
- עיניים חיוורות, פקוחות לרווחה. הדבר הבהיר היחיד בפניו.
- סנטר על היד. המוזיאון רואה בתנוחה הזאת את „האיש החושב” של רודן.
- ברך בהירה אחת חוצה את החושך. כל השאר מסתתר.
- הכנפיים שלו נשארות מקופלות. בלי מעוף. בלי התקפה.
- להבה כחולה וקרה, למטה משמאל. האור הנוסף היחיד.
- שנה אחר כך קנה אותו נסיך. בזכות הציור הזה הבולגרים מכירים את שטוק.
„לוציפר” הוא ציור משנת 1890 מאת פרנץ פון שטוק, המתאר את המלאך הנופל כורע בחושך, סנטרו על ידו, ומביט בצופה בעיניים חיוורות; הוא שייך לגלריה הלאומית בסופיה, בולגריה.
מה מתאר „לוציפר” של שטוק?
לוציפר מתגלה לאט מתוך החשכה. גופו, כנפיו וסביבתו קרובים כל כך בגוון עד שעלינו לחפש את קווי המתאר שלהם. פון שטוק הופך את ההתבוננות לחלק פעיל במפגש: הוא חושף את הדמות בלי להפריד אותה לגמרי מן הרקע השחור.
העיניים החיוורות מספקות את נקודת המגע הברורה ביותר. חלק גדול מן הגוף עדיין קשה לפענוח, אך המבט נדמה כמכוון אל מעבר לחלל המצויר. אנו בוחנים את הדמות ובתגובה חשים שצופים בנו.
למה לוציפר מביט ישר אלינו?
התנוחה המכווצת מרכזת את המתח. הגפיים נשארות קרובות לגוף, והיד הנשענת על הפנים מעניקה לו דממה מהורהרת וקודרת. במקום לביים פעולה, הצייר מאפשר לתנוחה לרמוז על מצב נפשי.
הכנפיים אינן נפרשות במחווה רחבה. צורותיהן הכהות נשארות קרובות לצללים שסביבן, ולכן כוחה של הדמות נדמה עצור. הניגוד בין אפשרות התעופה לתנוחה הקפואה מעצים את חוסר התנועה.
שטוק תכנן את המבט הזה כמחצית של זוג. ב־1889 הוא צייר את „שומר גן העדן”, והמוזיאון לאמנות של יוקוהמה, המחזיק בתחריט של שטוק עצמו לפי „לוציפר”, מכנה את הבד הזה משנת 1890 בן הזוג שלו. הגלריה הלאומית בסופיה אומרת ששני הציורים האלה הביאו לו תהילה עולמית. המוזיאון ביוקוהמה מתאר את לוציפר מקמט את מצחו ומביט בצופה בעיניו הלבנות הפקוחות לרווחה, ומציע שהתנוחה נוצרה בהשראת „החושב” של רודן. אז אולי המלאך הנופל אינו עומד להכות. הוא חושב, והוא הבחין בנו. (Yokohama Museum of Art)
איך שטוק בנה את הקומפוזיציה של „לוציפר”?
היד והפנים פועלים יחד בלי להציע הסבר יחיד. אפשר לקרוא בתנוחה ריכוז, טינה או תשישות. אלה אפשרויות שהתמונה מזמינה, ולא מחשבות שהציור יכול לקבוע במקומנו.
זוהר כחול קטן סמוך לקצה השמאלי התחתון מכניס צבע קר יותר לחשכה. אורו החלש נותן לעין נקודה נוספת לחקור לפני החזרה לפנים. הניגוד עז מפני שחלק קטן כל כך מן הבד מואר באור בהיר.
מה עלה בגורל „לוציפר” אחרי ששטוק צייר אותו?
לוציפר, שצויר ב-1890, שייך להתעניינותו הסימבוליסטית של פון שטוק במיתוס וברמיזה פסיכולוגית. הנושא הנקוב בשם נותן נקודת מוצא, ואילו האור, המתח הגופני והמבט העיקש יוצרים את חוויית הציור.
קונה נסיכי הגיע מהר. לפי הגלריה הלאומית בסופיה, הנסיך פרדיננד מבולגריה קנה את „לוציפר” בביקור במינכן בשנה שאחרי שצויר, ובזכות הציור הזה לבדו שטוק אהוד על הקהל הרחב בבולגריה. שטוק, ממייסדי הסצסיון של מינכן, נעשה לאחד הסימבוליסטים הידועים ביותר. ב־2024 איחדה הגלריה את „לוציפר” עם „שומר גן העדן”, בד שמוצג רק לעיתים רחוקות מחוץ לווילה שטוק במינכן, בתערוכה „בין אור לחושך”, שבה, במילות הגלריה, חידשו השניים את הדיאלוג הדרמטי ביניהם. (הגלריה הלאומית, סופיה)
הסצנה אינה מציגה קרב מתפתח או בריחה דרמטית. כוחה נשאר במפגש עם דמות דרוכה אחת. כשחוזרים אל הבד כולו, החשכה נראית פחות ריקה: למדנו כמה הבעה יכול האמן להחזיק בתוכה.
הפרטים במבט אחד
מקורות וקריאה נוספת
- לוציפר — הגלריה הלאומית, סופיה
- ביוגרפיה של האמן: פרנץ פון שטוק (ויקיפדיה, באנגלית)
- לוציפר (ויקיפדיה, באנגלית)