מצב סיפור
המלאך הנופל
קבנל מציג את השטן שנפל מסתיר את בושתו, בעוד המלאכים שאיבד מתרוממים מאחוריו.
- הוא לא מפלצת. זה השטן, שזה עתה נפל מגן העדן.
- דמעה. אבל תסתכל על העין: זה זעם.
- זרועות על פניו. בושה וגאווה, בתנועה אחת.
- כנף שנועדה לעוף. עכשיו סתם משהו לשכב עליו.
- מאחוריו שרים מלאכים. קבנל אמר שהשמחה שלהם הייתה, פחות או יותר, הנושא.
- שם למעלה, אור. כאן למטה, קוצים.
- פסק הדין של קבנל: מובס, אבל עדיין גאה, מיואש, נקמני.
„המלאך הנופל” הוא ציור משנת 1847 מאת אלכסנדר קבנל, המתאר את לוציפר מיד לאחר נפילתו מן השמיים, מסתיר את פניו מאחורי זרועותיו השלובות בעוד דמעה של זעם ובושה זולגת מעינו הגלויה; הוא מוצג במוזיאון פאבר במונפלייה.
מיהו המלאך הנופל?
קבנל ממקם את הגוף שנפל קרוב לשוליו התחתונים של הבד, בעוד המלאכים האחרים מתרוממים מאחוריו. הקומפוזיציה מפרידה בין שני עולמות: דמות אחת נשארת על הקרקע, מנותקת מן האור והתנועה שמעל.
היצירה צוירה ב־1847, כשקבנל למד ברומא, ומראה את השטן לאחר נפילתו מגן העדן. במכתב לאלפרד ברויאס תיאר אותו האמן כמובס אך עדיין גאה, מיואש ונקמן. הרגשות המתנגשים האלה מעצבים את הדמות כולה. (מוזיאון פאבר, מונפלייה)
מדוע המלאך הנופל בוכה?
העין מושכת אותנו להתקרב. דמעה קולטת את האור מתחת למבט זועם. קבנל נותן לדמות המובסת יופי אידיאלי, וחושף את הכאב בלי לרכך את זעמו.
הזרועות המשולבות מסתירות חלק מן הפנים וסוגרות את הגוף בפני העולם. אפשר לקרוא את התנוחה גם כהגנה וגם כסירוב. בושה וגאווה שוכנות באותה מחווה.
מה משמעות הציור?
הכנף הכחולה־שחורה מונחת מתחת לגוף ככרית. נוצותיה הכהות מנוגדות לעור החיוור ומחברות את הדמות היפה לקרקע המוצלת. מה שהיה קשור פעם לתעופה נושא כעת את משקלו.
המלאכים הרחוקים נעים באור ושרים את תהילת האל, כפי שהסביר קבנל במכתבו. אושרם מזכיר את ההוד שהשטן איבד. תנועתם הופכת את חוסר תנועתו ובידודו לכואבים יותר. (מוזיאון פאבר, מונפלייה)
סלעים וצמחייה קוצנית מקיפים את הדמות שנפלה. הקרקע המחוספסת מנוגדת לשמים הפתוחים ולחלקותו של הגוף. הגלות מקבלת מקום ומרקם.
הנפילה עצמה כבר הסתיימה; הציור מתעכב על השלכותיה הרגשיות. הדמעה, הזרועות והמבט הקבוע מחזיקים יחד צער והתרסה. קבנל גורם לתבוסה להרגיש לא פתורה מבפנים.
כיצד הגיע קבנל לצייר את „המלאך הנופל”?
ב־1845 זכה קבנל במלגת פרס רומא, ששלחה אותו לאקדמיה הצרפתית בווילה מדיצ'י. השוהים בה נדרשו לשלוח עבודות לפריז כדי להראות את התקדמותם, ו„המלאך הנופל” היה השני מבין העבודות ששלח כך, וצויר ברומא ב־1847. (Wikipedia)
במכתב מרומא לאספן ממונפלייה אלפרד ברויאס, שעבורו צייר גם תמונות אחרות, הסביר קבנל את הרעיון. הוא ביקש להציב שני טבעים זה לצד זה: האחד נידון לרוע, לאסון ולנפילה, והאחר צנוע וטהור, עולה בזוהר אל האל ומהלל אותו. „הניגוד הזה של אושר, המזכיר לשטן את הדרו בעבר”, כתב, „הוא פחות או יותר נושא התמונה”. (מוזיאון פאבר, מונפלייה)
האם „המלאך הנופל” מבוסס על „גן העדן האבוד”?
מכתבו של קבנל אינו מזכיר טקסט כלשהו, אך תיק התיעוד של מוזיאון פאבר קושר את הנושא להשפעת „גן העדן האבוד” של ג'ון מילטון, שהשטן הגאה והמובס שלו עיצב את הדימוי הרומנטי של המלאך הנופל. אותו תיק מתעד גם „מלאך נופל” מוקדם יותר של הצייר טסאר, שהוצג בסלון של פריז ב־1844. (מוזיאון פאבר, מונפלייה)
יהיו מקורותיו אשר יהיו, הציור מצמצם את הסיפור לדמות אחת ולרגע אחד. אין קרב ואין צלילה דרך השמיים, רק מה שבא אחריהם: המורד שנותר על הקרקע בעוד השמיים שבהם מרד ממשיכים בלעדיו.
מי היה אלכסנדר קבנל?
אלכסנדר קבנל (1823–1889) נולד במונפלייה ונכנס בגיל שבע־עשרה לבית הספר לאמנויות יפות (אקול דה בוזאר) בפריז, שם למד אצל פרנסואה־אדואר פיקו. לאחר שנותיו ברומא הפך לאחד הציירים המצליחים ביותר של הקיסרות השנייה בצרפת. (Wikipedia)
נפוליאון השלישי קנה את „הולדת ונוס” שלו בסלון של 1863, השנה שבה נבחר קבנל לאקדמיה לאמנויות יפות, ומ־1864 לימד בבית הספר לאמנויות יפות עד מותו. מבקרים כמו אמיל זולא האשימו אותו מאוחר יותר בהתנגדות לציור המודרני. „המלאך הנופל” מציג אותו שנים לפני התהילה הזאת, כשהוא עובד על נושא רומנטי טעון ברגש עז. (Wikipedia)
כיצד הגיע „המלאך הנופל” למוזיאון פאבר?
קבנל שמר את הבד אצלו: ספר שיצא לאור ב־1888 הציג אותו תלוי גבוה על הקיר האחורי של הסטודיו שלו בפריז. לאחר מותו בינואר 1889 הציעה אותו משפחתו למוזיאון של עיר הולדתו, ובמכתב מ־17 ביולי 1889 תיארה אותו כ„אחת העבודות הטובות ביותר שהמאסטר המנוח שלח מרומא”. מוזיאון פאבר קיבל אותו ב־27 ביולי 1889. (מוזיאון פאבר, מונפלייה)
חייו שם לא היו קלים. לפי תיק המוזיאון, הציור נפל על סולם בזמן שהורידו אותו ב־1943 ונקרע קרעים גדולים; הוא שוחזר ב־1975. כיום הדימוי נודד הרחק מעבר למונפלייה ומשותף ברשת לעיתים קרובות פשוט בשם „לוציפר הבוכה”. (מוזיאון פאבר, מונפלייה)
„המלאך הנופל” לעומק: למה הוא בוכה, מה עלה בגורל הציור ומה משמעותו
כרטיס היצירה
- כותרת: המלאך הנופל
- אמן: אלכסנדר קבנל
- תאריך: 1847
- טכניקה: שמן על בד
- מידות: 120.5 x 196.5 cm
- אוסף: מוזיאון פאבר, מונפלייה
מדוע המלאך הנופל בוכה? דמעה שאינה חרטה
מלאך שגורש מן השמיים, בוכה. רוב האנשים היו מדמיינים דמעות של חרטה או וידוי. אבל הדמעה ב„המלאך הנופל” של קבנל אינה נראית כזאת. העין היחידה המציצה מאחורי זרועו רטובה מדמעות, ובוערת מזעם.
המפתח טמון בדברי הצייר עצמו. במכתב מרומא לאלפרד ברויאס, אספן ממונפלייה, תיאר קבנל את השטן הזה כמובס אך עדיין גאה, מיואש ונקמני. הוא כתב גם שרצה להעמיד זו מול זו שני טבעים: האחד נידון לרוע, לאסון ולנפילה, והטהורים העולים, קורנים, אל האל. אושרם של המלאכים שמאחוריו מזכיר לשטן את התהילה שהייתה לו פעם. הניגוד הזה, כתב קבנל, הוא פחות או יותר נושא הציור.
כשקוראים כך, הדמעה נראית כדמעתו של מי שנאלץ לצפות במה שאיבד. הזרועות השלובות מסתירות את הבושה, אבל אין בהן כניעה. בושה, גאווה וזעם חולקים פנים אחדות ותנועה אחת, ואולי משום כך המלאך הנופל הזה מעורר בעת ובעונה אחת אהדה ואי־נוחות.
מכתבו של קבנל אינו נוקב במקור ספרותי. אולם התיעוד של מוזיאון פאבר קושר את הנושא להשפעת „גן העדן האבוד” של מילטון. נראה שהשטן הגאה והמובס, המלאך הנופל שטיפחו הרומנטיקנים, חי גם במכחולו של הצייר הצעיר.
מקורות: flora-api.montpellier3m.fr · flora-api.montpellier3m.fr
מה עלה בגורל „המלאך הנופל”? מקיר הסטודיו, דרך מוזיאון עיר הולדתו ועד „לוציפר הבוכה”
גם אחרי שהיה לאחד הציירים המצליחים ביותר בצרפת של הקיסרות השנייה, קבנל לא נפרד מעבודה מוקדמת זו. בספר שיצא לאור ב־1888 נראה „המלאך הנופל” תלוי גבוה על הקיר האחורי של הסטודיו שלו בפריז. הוא צויר ב־1847 ונשאר עמו יותר מארבעים שנה.
כשקבנל מת בינואר 1889, הציעה משפחתו את הציור למוזיאון של מונפלייה, עיר הולדתו. במכתב מ־17 ביולי כינתה המשפחה את „המלאך הנופל” אחת הטובות שבעבודות ששלח המאסטר המנוח מרומא. מוזיאון פאבר קיבל אותו עשרה ימים בלבד לאחר מכן, ב־27 ביולי.
החיים בבית לא היו שלווים. לפי רישומי המוזיאון, ב־1943 נפל הציור על סולם בזמן שהורד מהקיר, והבד נקרע קשות. הוא שוקם רק ב־1975. ציור של מלאך שנפל נפל בעצמו, וחיכה יותר משלושים שנה לטיפול.
כיום, הרחק ממונפלייה, הוא מופץ ברשת בהרחבה בשם „לוציפר הבוכה”. יותר מ־170 שנה אחרי שצויר, הפנים היפות האלה, המלאות זעם ובושה, עדיין מטרידות את מי שמביט בהן.
מקורות: flora-api.montpellier3m.fr · flora-api.montpellier3m.fr · en.wikipedia.org
בקצרה: מה אומרת הדמעה היחידה של המלאך הנופל
הדמעה ב„המלאך הנופל” אינה דמעת חרטה של חוטא. בעוד המלאכים עולים באור מאחוריו, מי שאיבד הכול נותר על הקרקע, אוחז בבושתו ובזעמו. מרגע שמכירים את הניגוד שתיאר קבנל במכתבו, הדמעה בעין היחידה הזאת נקראת כלב שעדיין לא השלים עם התבוסה.
קבנל לא צייר את הנפילה, אלא את הנפש שאחריה. אולי לכן הציור עדיין מושך אליו אנשים. אם תעמדו פעם מולו, הביטו קודם באותה עין יחידה, ואז הרימו את מבטכם אל השמיים שמאחוריו. מה שאיבד יתבהר במבט אחד.
הפרטים במבט אחד
איפה נמצא הציור המלאך הנופל?
מוזיאון פאבר, מונפלייה
יש לבדוק אילו יצירות מוצגות, תאריכים מיוחדים ותנאי כניסה.
מידע רשמי למבקרים ↗מקורות וקריאה נוספת
- המלאך הנופל — מוזיאון פאבר, מונפלייה
- הסבר המוזיאון — מוזיאון פאבר, מונפלייה
- ביוגרפיה של האמן: אלכסנדר קבנל (ויקיפדיה)
- המלאך הנופל (ויקיפדיה)