מצב סיפור
פנדמוניום
ג׳ון מרטין מדמיין את ארמון השדים מ„גן העדן האבוד” של מילטון, מתנשא מעל לבה תחת שמיים אפלים.
- לגיהינום יש עיר בירה. זאת היא.
- הדמות הקטנה ההיא, למטה מימין? השטן. הלובר אומר שהוא מקים את הארמון בנשימה אחת.
- בפואמה של מילטון הוא לא נבנה. הוא עולה מן האדמה „כמו נשיפה”.
- נהרות של לבה אדומה מאירים אותו מלמטה.
- והנקודות האלה? שדים. כדי להיכנס פנימה, אומרת הפואמה, הם מתכווצים.
- העשן נסגר על המגדלים. עצום, ובכל זאת מחניק.
- מילטון המציא את השם: „כל השדים”. היום, באנגלית, פנדמוניום פירושו פשוט כאוס.
„פנדמוניום” הוא ציור משנת 1841 מאת ג׳ון מרטין, המתאר את השטן מקים את פנדמוניום, ארמון השדים ב„גן העדן האבוד” של מילטון, מעל נוף של לבה זוהרת; הוא שייך למוזיאון הלובר בפריז.
מה מתאר „פנדמוניום” של ג׳ון מרטין?
הארמון עצום, השמיים כמעט שחורים והקרקע למטה זוהרת באש. ג׳ון מרטין הופך את הגיהינום למציף באמצעות קנה המידה. הבניין נדמה מסוגל לבלוע את כל סביבתו, גם את הדמויות הזעירות שבקצהו.
הנושא בא מתוך „גן העדן האבוד” של מילטון. פנדמוניום הוא הארמון שבו נאספים השדים שנפלו. מרטין נותן למקום המדומיין עמודים, קירות ומגדלים, והופך חזון ספרותי לנוכחות אדריכלית עצומה.
מהו פנדמוניום ב„גן העדן האבוד” של מילטון?
בפינה הימנית התחתונה השטן ניצב לפני המבנה. הלובר מתאר אותו כמי שמביא את הארמון לידי קיום. קטנותו לצד המבנה יוצרת ניגוד בולט: דמות אחת קשורה למחזה גדול ממנה בהרבה.
לבה אדומה חותכת את העולם התחתון ומשליכה את צבעה על האדריכלות הכהה. היא מעניקה לבניין הדר מסוכן. האור מושך אותנו לארמון, אף שהאש מסביב מערערת את המשיכה הזאת.
את המילה המציא מילטון. הוצאת אוניברסיטת אוקספורד מציינת שהמילה pandemonium נטבעה ב„גן העדן האבוד” מהתחילית היוונית pan־, „הכול”, ושבעיני מילטון זו הייתה עיר הבירה של הגיהינום. בספר הראשון הארמון אינו נבנה במשך שנים: מבנה עצום עולה מן האדמה „כמו אד”. הלובר קושר את הציור לשורות 710 עד 719 של הפואמה ומתאר את השטן, העומד בקדמת התמונה מימין, בורא בנשימה אחת את הארמון שיכיל את כינוס כל השדים. מעט אחר כך בפואמה, כדי להיכנס לאולם שלו, השדים מתכווצים לצורות הקטנות ביותר. (Oxford University Press)
איך ג׳ון מרטין בנה את הסצנה?
מתחת למבנה, דמויות קטנות הופכות את המרחב העצום לתחושה של המון. רואים שהמקום מיושב, אך קנה המידה מונע מהיחידים להפוך למוקד תשומת הלב. ההתכנסות שייכת לבניין לא פחות מאשר לדמויות.
שורות ארוכות וצורות אדריכליות חוזרות מעניקות לחזון סדר. מרטין אינו נשען רק על בלבול כדי להפחיד בגיהינום. המשמעת של הארמון נותנת לכוחו אופי מונומנטלי, כמעט טקסי.
איך הגיע „פנדמוניום” ללובר?
עשן וחשכה לוחצים מעל המגדלים הרחוקים. התמונה נפתחת לעומק רב, אך האווירה יכולה להרגיש סוגרת. מרטין מחזיק יחד מרחב עצום ואת לחץ הכליאה בתוכו.
מרטין כבר חרט את הסצנה פעמיים, ב־1824 וב־1831, לפני שעיבד אותה מחדש לציור הזה, שהציג באקדמיה המלכותית ב־1841, באותה שנה שבה הוצג בן הזוג שלו, „העיר השמימית”. את המסגרת, עם נחשים ודרקונים, עיצב בעצמו. הבעלים הראשון, המהנדס ובונה הקטרים בנג'מין היק מבולטון, מת בשנה שלאחר מכן, והציור נמכר במנצ'סטר ב־1843. אחרי שעבר באוספים בריטיים ואמריקאיים, הוא נרכש בידי הלובר ב־2006 בזכות עיזבון של האדריכל פייר בליו ורעייתו, פול מרשו. (מוזיאון הלובר)
הציור מטריד מפני שפארו מזמין התפעלות. מרטין נותן לממלכת רשע צורה נפלאה ומשאיר לנו להרהר במשיכה. יופי וכוח יכולים לשלוט בתשומת הלב בלי להיות ראויים לאמון.
הפרטים במבט אחד
מקורות וקריאה נוספת
- פנדמוניום — מוזיאון הלובר
- ביוגרפיה של האמן: ג׳ון מרטין (ויקיפדיה, באנגלית)
- פנדמוניום (ויקיפדיה, באנגלית)