מצב סיפור
וושינגטון חוצה את הדלאוור
פרופיל בולט, סירה צפופה ודגל מתנופף הופכים חצייה חורפית לדימוי בזיכרון הציבורי.
- ליל חג המולד, 1776. נהר קפוא. סירה עמוסה עד אפס מקום.
- Washington עומד. בסירת משוטים. דרך הקרח.
- הדגל הזה? הוא עוד לא היה קיים. הקונגרס אימץ אותו ב-1777.
- למטה, מישהו נשען בכוח על הדופן.
- כל כובע שונה. זו לא רשימה אמיתית של מי שהיה בסירה.
- גושי קרח בכל מקום. דחיפה אחת לא נכונה, והם במים.
- צויר 75 שנה אחר כך. לא תיעוד. אנדרטה.
„וושינגטון חוצה את הדלאוור” הוא ציור משנת 1851 מאת עמנואל לויצה, המתאר את ג׳ורג׳ וושינגטון עומד בסירה צפופה בזמן שצבאו חוצה את נהר הדלאוור הקפוא בליל 25–26 בדצמבר 1776; הוא תלוי במוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק.
מה מתאר הציור וושינגטון חוצה את הדלאוור?
לויצה מרכז את וושינגטון ואנשים רבים בסירה בין גושי קרח. משוטים, גופים ודגל מורם מובילים את הקומפוזיציה כלפי מעלה, ואור חיוור נפתח מעל הנהר.
וושינגטון ניצב מעל האחרים במעיל כהה עם בטנה אדומה. פרופיל פניו בולט מול השמיים הבהירים. התנוחה מבליטה אותו בתוך קבוצה שעבודתה מניעה את הסירה.
מה שגוי היסטורית בציור?
כוכבים ופסים מתנופפים מאחוריו. הקונגרס אימץ את הדגל הלאומי הזה ב־1777, לאחר החצייה ב־1776. נוכחותו מזכירה שלויצה עיצב תמונה מאוחרת של האירוע.
דמות בלבוש כחול כהה יושבת נמוך ליד שפת העץ של הסירה. יד נחה על השפה, קרוב לגופים האחרים. משוטים אלכסוניים ודמויות צפופות יוצרים תחושת לחץ ומאמץ.
אנשי הסירה חובשים כובעים ולובשים בגדים שונים; מאחוריהם סירות אחרות ממלאות את הנהר. הגיוון תורם לסצנה הקבוצתית. הקבוצה המצוירת אינה רשימה מאומתת של הנוסעים בסירתו האמיתית של וושינגטון.
למה הוא צויר בגרמניה?
לוחות קרח שבור ובהיר צפים מתחת לסירה. צללים ירקרקים וקצוות לבנים מבדילים את משטחיהם הקשים מהמים הכהים. הקור נעשה מכשול נראה לעין בחצייה.
החצייה התרחשה בלילה שבין 25 ל־26 בדצמבר 1776, לפני ההתקפה על טרנטון. לויצה צייר ב־1851, עשרות שנים אחר כך. השמיים הבהירים והתנוחות הדרמטיות הם פרשנות מאוחרת ללילה הקפוא.
לויצה, יליד גרמניה, גדל באמריקה, חזר אחר כך לגרמניה וצייר את התמונה בדיסלדורף. הוא הגה אותה בזמן מהפכות 1848, בתקווה שדוגמת המהפכה האמריקאית תעודד את הרפורמטורים הליברלים באירופה, והשתמש בתיירים אמריקאים ובסטודנטים לאמנות שהיו שם כדוגמנים וכעוזרים. הנהר שמאחורי הסירות מבוסס על הריין, לא על הדלאוור. הגרסה הראשונה שלו ניזוקה בשריפה בסטודיו זמן קצר אחרי שהושלמה; לאחר ששוקמה עברה ל־Kunsthalle Bremen ונהרסה בהפצצה בריטית ב־1942. הבד שבניו יורק הוא הגרסה השנייה שלו, בגודל מלא. (Wikipedia)
מה עלה בגורל הציור אחרי 1851?
הגרסה השנייה הוצגה בניו יורק באוקטובר 1851, ויותר מ־50,000 איש באו לראות אותה. מרשל או. רוברטס קנה אותה תמורת 10,000 דולר, סכום עצום באותה עת, ואחרי כמה חילופי בעלים תרם אותה ג׳ון סטיוארט קנדי למוזיאון המטרופוליטן לאמנות ב־1897. ב־2007 התגלה תצלום של מתיו בריידי משנת 1864 שהראה את המסגרת עם עיטור הנשר שלויצה עיצב לציור, ועל פי התצלום הזה נעשה העתק מגולף. ב־25–26 בדצמבר 2026 ימלאו 250 שנה למעבר שהציור מתאר. (Wikipedia)
המטרופוליטן מתאר תגובות הנעות מפטריוטיות עד עימות ומאבק. חזרו לעבודה המשותפת מתחת לדגל: התמונה חוגגת מאמץ קבוצתי, ומשמעותה הציבורית נשארת פתוחה לדיון.
הפרטים במבט אחד
איפה נמצא הציור וושינגטון חוצה את הדלאוור?
מוזיאון המטרופוליטן לאמנות · ניו יורק
מקורות וקריאה נוספת
- וושינגטון חוצה את הדלאוור — מוזיאון המטרופוליטן לאמנות
- ביוגרפיה של האמן: עמנואל לויצה (ויקיפדיה, באנגלית)
- וושינגטון חוצה את הדלאוור (ויקיפדיה, באנגלית)